התמדה בשימוש בתרופות הינה חשובה לשיפור התוצאים לטווח הארוך לאחר אוטם שריר הלב (acute myocardial infraction, MI).
עוד בעניין דומה
לפי הנחת החוקרים ישנה שונות משמעותית בין בתי החולים בארה"ב בנוגע להתמדה בטיפול התרופתי לאחר MI, וכי המטופלים בבתי החולים עם הקפדה על מתן התרופות לאחר MI הינם בעלי תוצאים טובים יותר מבחינה קרדיווסקולרית לטווח הארוך.
החוקרים זיהו 19,704 מטופלים בתוכנית 'Medicare' לאחר MI מ-347 בתי חולים בארה"ב המשתתפים ב-ACTION Registry-GWTGי(Acute Coronary Treatment and Intervention Outcomes Network Registry-Get With the Guidelines) החל מינואר 2007 ועד אוקטובר 2010.
התמדה בטיפול התרופתי הוגדרה לפי פרופורציית הימים שכוסו >80% מתוך 90 יום לאחר השחרור. החוקרים השתמשו ברגרסיית cox להשוואת אירועים קרדיווסקולריים לאחר שנתיים בקרב מטופלים מבתי חולים עם הקפדה גבוהה, מתונה ונמוכה על שימוש בתרופות במהלך 90 יום.
עד היום ה-90 לאחר MI, שיעור ההתמדה בשימוש בתרופות שנרשמו בשחרור היה 68% עבור חוסמי-ביתא, 63% עבור סטטינים, 64% עבור מעכבי האנזים אנגיוטנסין או מעכבי הרצפטור שלו (ACEI/ARBS) ו-72% עבור טינופירידינים.
התמדה בשימוש בתרופות אלו עד 90 יום נמצאה כשונה באופן מובהק בין בתי החולים: חוסמי ביתא (פרופורציית הימים שכוסו > 80%; 59%-75%), סטטינים (55%-69%), טינופירידינים (64%-77%), ו-ACEI/ARBSי(57%-69%).
בהשוואה לבתי חולים הנמצאים ברביע התחתון של מבחינת ההתמדה בתרופות במשך 90 יום, בתי חולים עם אחוז ההתמדה הגבוה ביותר היו בעלי סיכון נמוך יותר לאירועים קרדיווסקולריים במהלך מעקב של שנתיים (27.5% לעומת 35.3%; יחס סיכונים מתואם, 0.58-0.96), לעומת זאת, לא נמצא כל הבדל בתמותה לאחר התאמה.
לסיכום, השימוש בתרופות למניעה שניונית לאחר שחרור מבית החולים משתנה באופן מובהק בין בתי החולים השונים בארה"ב והינו קשור באופן ישיר לתוצאים במהלך השנתיים לאחר מכן.
בתי החולים עשויים לשפר את ההתמדה בשימוש בתרופות אלו לאחר שחרור המטופלים ואת תוצאי המטופלים בעזרת תיאום טוב יותר מול מרפאות החוץ.
מקור:
Mathews, R. et al. (2018) Circulation. 137(20)