חולים שעברו כריתת טחול נמצאים בסיכון קרדיווסקולרי מוגבר אך לא ברור האם סיכון זה הינו לאור היעדר טחול או לאור מחלות הרקע המביאות לכריתת הטחול.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביקשו להעריך את הסיכון לאוטם שריר הלב, יל"ד ריאתי ושבץ לאחר כריתת טחול. לצורך כך, זוהו חולים שעברו כריתת טחול בדנמרק בין השנים 1996-2012.
החוקרים יצרו שתי עוקבות ביקורת: עוקבה מותאמת גיל ומין מהאוכלוסייה הכללית ועוקבה מותאמת מחלה המבוססת על מחלת הרקע שהובילה לכריתת הטחול. החוקרים חישבו היארעות מצטברת על פני חמש שנים ויחסי סיכונים לאוטם שריר הלב, יל"ד ריאתי ושבץ בשלוש העוקבות.
במהלך תקופת המעקב של חמש שנים, 1.3% מהחולים שעברו כריתת טחול חוו אוטם שריר הלב לעומת 1.8% בעוקבת האוכלוסיה. יחס הסיכונים המתוקנן בחולים שעברו כריתת טחול לעומת עוקבת האוכלוסייה היה 1.24 (רווח בר-סמך 95%: 1.01-1.52).
ההיארעות המצטברת על פני חמש שנים של יל"ד ריאתי הייתה 0.4% בקרב חולים שעברו כריתת טחול ו-0.2% בעוקבת האוכלוסייה (יחס סיכונים מתוקנן 3.25, 1.93-5.45), בעוד שההיארעות של שבץ היתה 3.3% בקרב חולים שעברו כריתת טחול לעומת 2.6% בעוקבת האוכלוסייה (יחס סיכונים מתוקנן 2.04, 1.78-2.35).
כאשר בוצעה השוואה של חולים שעברו כריתת טחול עם עוקבת המחלות המותאמות, רק הסיכון לשבץ היה מוגבר (יחס סיכונים מתוקנן 1.56, 1.26-1.92).
מסקנת החוקרים היא כי חולים שעברו כריתת טחול היו בסיכון מוגבר לשבץ. כמו כן, מחלות הרקע שהובילו לכריתת הטחול מגבירות סיכון לאוטם שריר הלב ויתר לחץ דם ריאתי בחולים אלה.
מקור:
Rorholt, M. et al. (2017) Haematologica, 102, 1333