סוכרת ולב 06.01.2020

אירוע קרדיווסקולרי ראשון או נשנה בחולי סוכרת המטופלים עם לירגלוטייד

במחקר נבדק האם טיפול עם לירגלוטייד קשור להפחתה באירועים קרדיווסקולריים מג'ורים ראשונים והפחתה באירועים חוזרים בחולי סוכרת, בהשוואה לאינבו

לאחר אירוע קרדיווסקולרי לא סופני, ישנה סבירות גבוהה לאירועים חוזרים. רוב מחקרי התוצא הקרדיווסקולרי בוחנים את האירוע הראשון בלבד. הרחבת האנליזה כך שתתייחס לאירוע הראשון ולאירועים החוזרים (סך האירועים), יכולה לספק מידע בעל משמעות קלינית. מחקר נערך כדי לבדוק האם טיפול עם לירגלוטייד קשור להפחתה באירועים הקרדיווסקולריים המג'ורים הראשונים והפחתה באירועים החוזרים, בהשוואה לאינבו. המחקר נערך במטופלים עם סוכרת מסוג 2 וסיכון גבוה לאירועים קרדיווסקולריים.

אנליזת פוסט הוק בחנה את ההשפעה והפעילות של לירגלוטייד בסוכרת. האנליזה בדקה את התוצא הקרדיווסקולרי מתוך תוצאות מחקר LEADER, מחקר קליני רנדומלי בסמיות כפולה, שכלל נתונים ממטופלים עם סוכרת מסוג 2 שהייתה להם מחלה קרדיווסקולרית מבוססת או שהינם בסיכון גבוה למחלה קרדיווסקולרית.

המחקר נערך ב-410 מרכזים מ-32 מדינות מאוגוסט 2010 עד דצמבר 2015. ניתוח הנתונים בוצע בין ה-15 באוגוסט 2016 ל-5 ביולי 2019. המטופלים עברו חלוקה רנדומלית ביחס של 1:1 לקבלת לירגלוטייד (עד למינון של 1.8 מ"ג ביום) או אינבו, בשתי הקבוצות הטיפול ניתן יחד עם טיפול סטנדרטי, במשך 3.5 עד 5 שנים.

במחקר LEADER השתתפו 9,340 מטופלים (6,003 [64.3%] גברים; ממוצע הגילאים היה 64.3 [סטיית תקן 7.2]). מתוכם ל-1,605 היה אירוע קרדיווסקולרי מג'ורי (ל-1,302 מהמטופלים היה זה אירוע ראשון ו-303 אירועים חוזרים; חציון המעקב היה 3.8 שנים [טווח, 0-5.2 שנים]).

מטופלים אשר חוו כל סוג של אירוע קרדיווסקולרי מג'ורי היו ככלל מבוגרים יותר (אירוע קרדיווסקולרי אחד: הגיל הממוצע היה 65.6 [סטיית תקן 8.0]; יותר מאירוע קרדיווסקולרי אחד: הגיל הממוצע היה 65.7 [7.9]) וסבלו מסוכרת ממושכת יותר (אירוע קרדיווסקולרי אחד: סוכרת במשך 13.4 שנים בממוצע [סטיית תקן 8.3]; יותר מאירוע קרדיווסקולרי אחד: סוכרת במשך 14.4 [8.7] שנים בממוצע).

זאת בהשוואה למטופלים שלא חוו אירוע קרדיווסקולרי מג'ורי (ממוצע הגילאים היה 64.1 [7.1]; ממוצע משך הסוכרת היה 12.7 [7.9] שנים). פחות אירועים קרדיווסקולריים ראשונים וחוזרים אירעו בקבוצה שנטלה לירגלוטייד (4,668 מטופלים; 608 היו אירועים קרדיווסקולריים ראשונים ו-127 היו אירועים חוזרים) לעומת המטופלים בקבוצה שנטלה אינבו (4,672 מטופלים; 694 אירוע קרדיווסקולרי ראשון ו-176 אירועים חוזרים).

לירגלוטייד נמצאה קשורה לסיכון יחסי של 15.7% הפחתה בסך האירועים הקרדיווסקולריים המג'ורים (יחס סיכון 0.84; רווח בר-סמך 95%, 0.76-0.93) ו-13.4% הפחתה בסך המורחב של האירועים הקרדיווסקולריים המג'ורים (יחס סיכון 0.87; רווח בר-סמך 95%, 0.81-0.93). כך בהשוואה לקבוצת שקיבלה אינבו. עבור רוב נקודות הסיום הקרדיווסקולריות האינדיבידואליות שנבדקו, לירגלוטייד היתה קשורה לסיכון נמוך יותר לעומת קבוצת האינבו.

מסקנת האנליזה הייתה כי טיפול עם לירגלוטייד נמצא קשור להפחתה בסך האירועים הקרדיווסקולריים המג'ורים בהשוואה לאינבו, במטופלים עם סוכרת מסוג 2 וסיכון גבוה לאירועים קרדיווסקולריים.

אנליזה זו תומכת בממצאים של רווח אבסולוטי מטיפול עם לירגלוטייד, תוך התייחסות לנטל הכולל של אירועים קרדיווסקולריים באוכלוסיה זו של מטופלים בסיכון גבוה.

מקור: 

Verma S. et al. (2019) JAMA Cardiology. 4, 1214

נושאים קשורים:  מחקרים,  לירגלוטייד,  ויקטוזה,  סוכרת,  אירועים קרדיווסקולריים,  מחלות לב
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו