אוסטאוסרקופניה היא תסמונת גריאטרית מתהווה, המאופיינת בהידרדרות של השרירים והעצמות שקשורה לגיל. התסמונת לא נחקרה בהקשר של החלפת מסתם אאורטלי באמצעות צנתר (TAVR, transcatheter aortic valve replacement), למרות הרלוונטיות הידועה של שבריריות וסרקופניה בקרב מבוגרים שעוברים הליך זה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA Cardiology, ביקשו חוקרים לקבוע את הקשר בין אוסטאוסרקופניה לתוצאים שליליים לאחר TAVR.
מחקר זה הוא ניתוח פוסט-הוק של המחקר FRAILTY-AVRי(Frailty in Aortic Valve Replacement), מחקר פרוספקטיבי רב-מרכזי, ושל מחקר ההרחבה שלו McGill. במחקר נכללו מטופלים בני 70 שנים ומעלה שעברו TAVR מ-2012 עד 2022. FRAILTY-AVR נערך על פני 14 מרכזים בקנדה, ארה"ב הברית וצרפת משנת 2012 עד 2016, עם גיוס שהמשיך במרכז המזוהה עם אוניברסיטת מקגיל במונטריאול עד 2022.
החשיפה במחקר היתה אוסטאוסרקופניה, שהוערכה באמצעות סריקות CT (computed tomography) שנעשו לפני ההליך. הסריקות נותחו כדי למדוד את השטח של שריר הפסואס ואת הצפיפות של החוליות, כאשר אוסטאוסרקופניה הוגדרה כשטח פסואס נמוך וצפיפות חוליה נמוכה בהתאם לסף שנקבע.
כמו כן, התוצא העיקרי היה תמותה לאחר שנה אחת מכל סיבה, בעוד שהתוצאים המשניים כללו תמותה לאחר 30 יום, משך שהייה בבית החולים, מצב שחרור והחמרת נכות. בנוסף, רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית הופעלה כדי להתאים לערפלנים פוטנציאליים.
מתוך 605 המטופלים (271 [45%] נשים) שנכללו במחקר, 437 (72%) היו בני 80-89 והגיל הממוצע היה 82.6 (סטיית תקן 6.2) שנים. שטח שריר פסואס הממוצע היה 22.1 (סטיית תקן 4.5) סמ"ר בגברים ו-15.4 (3.5) סמ"ר בנשים.
יתר על כן, הצפיפות הממוצעת של עצם החולייה היתה 104.8 (סטיית תקן 35.5) יחידות האונספילד (Hounsfield) בגברים ו-98.8 (34.1) האונספילד בנשים.
תוצאות המחקר הדגימו כי 91 חולים (15%) עמדו בקריטריונים של אוסטאוסרקופניה, עם שיעורים גבוהים יותר של שבריריות, שברים ותת תזונה בתחילת המחקר. התמותה לאחר שנה אחת היתה גבוהה ביותר בחולים עם אוסטאוסרקופניה (29 חולים [32%), ולאחר מכן בחולים עם שטח שריר פסואס נמוך בלבד (18 חולים [14%]), צפיפות חוליה נמוכה בלבד (16 חולים [11%]) ומצב עצם ושריר תקין (21 חולים [9%] (P < .001).
כמו כן, אוסטאוסרקופניה, אך לא צפיפות חוליה או שטח פסואס נמוכים בלבד, היתה קשורה באופן בלתי תלוי לתמותה לאחר שנה אחת (יחס סיכויים 3.18; רווח בר-סמך 95%:1.54-6.57) ולנכות מחמירה לאחר שנה (יחס סיכויים 2.11; רווח בר-סמך 95%: 1.19-3.74). הקשר נמשך בניתוחי רגישות תוך התאמה למדד (Essential Frailty Toolset), סולם שבריריות קלינית (Clinical Frailty Scale) ומצבים גריאטריים כגון תת תזונה ונכות.
החוקרים מסכמים כי זיהוי אוסטאוסרקופניה באמצעות סריקות CT קליניות עשוי לסייע באיתור חולים תשושים בעלי סיכון מוגבר פי שלושה לתמותה שנה לאחר TAVR. שיטה אופורטוניסטית זו עשויה לשפר את חיזוי הסיכונים, לסייע בקבלת החלטות וליזום התערבויות שיקום במבוגרים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה